ינו 272016
 

(חיפה, ינואר 2016)

שלא תתבלבלו עם כותרת הסיפור הקצר הפעם. היא נכונה ומדויקת. והסיפור הוא לא מאתמול. זה התחיל בשחר ההיסטוריה ועדיין לא בא על סיומו. ובכלל, אני לא מספר כאן סיפור, קצר ככל שיהיה. אני מדבר כאן על עניין "ראשת", שהפך בימים אלה, מבלי שנרגיש, למרכזי ומוביל דרך. אל "ראשת" אני בא לא כנציג הגברים, ולא כנציג האקדמיה העברית ללשון (עברית), ולא כנציג העובדים של איזה עסק שלא יהיה. אני מדבר כאן רק בשם עצמי, ומנצל את ההזדמנות לייצג את כולכם (וכולכן) באשר אתם (אתן).

כבר כמה שנים שטוחנים וחופרים לנו, ברחבי הרשת והמדיה והשיח הציבורי, שצריך להקפיד ולומר "ראשת". בעיקר מתכוונים ל-"ראשת המפלגה", "ראשת הממשלה", "ראשת העיר" וכיוצאות באלה. בכול פעם שאני שומע את זה נעשה בשרי חידודין. אני לא מהפסיכים ההם שיתקנו אותך על כל שגיאת עברית הכי קטנה (לפעמים אני כן, אבל נניח שלא, בשביל הזרימה של הסיפור), כאלה שיעצרו לך את שטף הדיבור רק בשביל להתנשא עליך ולהוכיח חרדה ללשון הקודש שלנו, שלא תסורס ולא תזנה. אבל גם אצלי, אחרי מבול של חפירות וטחינות ונדנודים, הגיע עכשיו הדבר אל הקו האדום של הפצצה, תשעים אחוזים ויותר, ועבר אותו. אז זהו, נמאס.

לא שאני מצדיק הדרת נשים (בשפה העברית). להיפך. אני מקפיד קלה כבחמורה לומר "שרת המשפטים שלנו", או "מנהלת המפעל שלהם" או "הגניקולוגית שלי" בלשון נקבה, כמגיע להן. אלא שבניגוד למילים כמו "שר", או "מזכיר" או "פקיד", המילה "ראש" איננה תפקיד (או מקצוע). בהתאם ושלא במפתיע קבעו ותיקנו חכמי הלשון משחר ימינו גם את "שר" וגם את "שרה", "מזכיר" ו-"מזכירה", "פקיד" ו-"פקידה". בניגוד לאלה, המילה "ראש" היא השאלה לצירוף כלשהו. משכך – ההטיה הנקבית של "ראש" אינה במקומה ופשוט שגויה.

כולכם ודאי מכירים את החבר שלנו, ההוא, זה שהוא "יד ימינו של הבוס". מה איתו? אם הוא כל כך חרוץ ונאמן והכול, לא מגיע לו כינוי קצת יותר גברי? הרי יד היא נקבה, לא? מה עושים? ממציאים הטיית זכר למילה "יד"? ומה עם רגל? או ברך, או בטן, או אוזן, או ריאה? מה זה, כמעט כל הגוף שלנו נקבה ואנחנו שותקים?

רק לעיתים רחוקות מצליח לנו בעברית לעקוף את המכשול. למשל: אריאל זילבר יודע ששמש היא נקבה ("שמש-שמש באה בימים") בעוד התנ"ך תקוע עם ההעדפה הגברית שלו ("שמש בגבעון דום"). הנה, חיים להם ביחד ובשלום שני הפכים. מצד שני, מזל שאנחנו כבר לא נוסעים לנואיבה, למפרצון ראש שטן. הרי ברור שהשטן זכר, בגלל ה-"ראש" הזכרי שמוסיפים לשמו. והעלבון, על כך שהשטן זכר בעוד הקב"ה זכר ונקבה ברא אותם, לא מרפה. טוב שעזבנו.

אלא שכאשר נדרשים לעניין לוחמים של חטיבת גולני, הדבר הופך מפחיד, רבותי. כזכור, לאחר הקרב על החרמון טענו לוחמי גולני, בצדק רב, כי הם "העיניים של המדינה". יופי. לא ידעתי שכל לוחמי גולני הם (הן) נשים. שהרי גלוי וידוע שהמילה "עין" היא נקבה, ובהתאם, כל עוד לא מצאה האקדמיה חלופה גברית למילה "עין", הם לוחמים נשים. הן אמזונות ולא אמזונים. ולא רק "עין" היא נקבה. גם "עינית" היא נקבה, מה שמדאיג באמת. פתאום מתחוור שכל עניין הראייה הוא מונופול נקבי ולזכרים רק נותר לגשש בחושך, כמו סטיבי וונדר או ריי צ'ארלס.

טוב, לא צריך להתלהם. הגברים, מבחינת אברי-גוף הנחשבים נקבה, לא ממש מקופחים. עובדה, במקרה הכי חשוב, עניין הפרו-ורבו, העניק הבורא לנשים איבר מין שכולו זכר. פות.

דבר לפני אחרון: נניח, ורק נניח, שיימצא מזור לבעיה, ונדע להמציא מילים ראויות בזכר ובנקבה לכל מונח שיש במילון. ונניח, רק נניח, ברוח השיוויון והפלורליזם של ימינו, שנבחר(ת) ציבור כלשהו יהיה טרנסג'נדר. לא ברור מה נעשה אז אם, במקרה, ייבחר (תיבחר) הטרנסג'נדר(ית) לראשות הממשלה. מה יהיה אז הכינוי הנכון? ראש או ראשה? רוה"מ או רוה"מה? מנהיג העם או מנהיגת העמה? או אולי "ראשהיאהוא"?

לסיכום, אני פונה אל הלב שלכם, ואל הליבה שלכן: צרו קשר עם האקדמיה ללשון ותסבירו להם מה שהסברתי לכם כאן. אני אישית לא יכול. לא שלא ניסיתי, אבל ראשת האקדמיה העיפה אותי מכל המדרגים ונשבר לי צל, או שנשברה לי צלע. אני לא בטוחה, ויש לי חששות כבדים לצד חששים.

 

 השאר תגובה או הערה

%d בלוגרים אהבו את זה: