מאי 082012
 

(חיפה, מרס 2005)

לא מזמן פגשתי ברכבת את המשתומם התורן, כזה שתמיד עולה לרכבת של שעות העומס. הוא יושב בקרון השמור, הוא עושה את עצמו עסוק, נניח בלסדר את הבפנים של התיק שלו, ומתעלם במופגן מהכרטיסן. ככה הוא חוסך על תשלום תוספת שמור.

הכרטיסן, לעומתו, לא עשו אותו אתמול, והוא לא מוותר. הוא אומר למשתומם התורן: "פה זה קרון שמור. אין לך כרטיס שמור. תעבור לקרון אחר. כולם פה שמור".

המשתומם התורן משתומם, מביט בשכנים לקרון, בשביל לקבל תמיכה, ולו אילמת, על העלבון הגובל בחוצפה, אבל כולם שותקים, ומסתכלים בו במשטמה. לא יעזור לו. אנחנו שונאים את המשתומם התורן. אנחנו, אנשי הקרון השמור, שילמנו תוספת בשביל לשבת שם, ואין לנו חשק להתערבב עם כל מיני משתוממים קמצנים, שחושבים שמקום ריק זה משהו שבא בקלות.

אבל המשתומם התורן הספציפי הזה היה משהו מיוחד. באמצע הויכוח עם הכרטיסן, פתאום התחיל לעשות את עצמו כמו אחד שלא דובר עברית. לא היה לי ברור אם בחר להיות עולה חדש או סתם פועל זר, בכל אופן הוא הגיב בתנועות השתוממות כאלה, שהפירוש שלהן היה אחד: הוא לא מבין עברית.

אישה מבוגרת למדי, מארבע-עשרה אלף, המושב שליד החלון ובכיוון הנסיעה, קמה ממקומה בזעם, דחפה מעט את הכרטיסן, ופנתה אל המשתומם בשפה זרה, שגם אני לא זיהיתי. לפחות לא מיד. בידה החזיקה כרטיס שמור, כך שבאופן רשמי היא הייתה בסדר, אבל למרות המרחק הצלחתי להבחין שהיה זה דווקא חמש-עשרה בית, בפירוש לא המקום בו ישבה עד עכשיו.

הבטתי סביב, וגם הנוסעים האחרים לא הבינו את השפה של הגברת מארבע-עשרה אלף. מה שעוד לא הבינו הוא, מדוע לקחה לה הגברת את המקום ליד החלון, שעה שברשותה כרטיס שמור חמש-עשרה בית, במעבר ונגד הכיוון, ולא חשוב אם היה מקום פנוי לידה. גם היא, לדעת מבטם של הנוסעים בקרון השמור, מבט שאותו אני התחלתי והובלתי, גם היא מסיגת גבול. לא כמו המשתומם, אבל בכול זאת.

המשתומם הביט בה בהשתוממות מוגברת, ופתאום נדלק לו משהו בעיניים. הוא הבין את השפה שלה, וענה לה משהו. היא עשתה את עצמה מבינה, אבל עכשיו כבר ידעתי בוודאות שזו לא שפה זרה. המשהו שהוא אמר לה היה שורה משיר של אריאל זילבר.

אריאל זילבר אוהב לשיר לפעמים מילים בלי מובן, או שאולי אני דווקא טועה עם זילבר, ודווקא יש לזה מובן, בשפה כמו של הגברת ושל המשתומם. כלומר, נניח שיש שפה כזאת.

הכרטיסן פנה אל הגברת ואמר לה: "את יודעת בשפה שלכם איך אומרים 'שמור'? תגידי לו בשפה שלכם שייצא מהקרון".
הגברת המבוגרת הביטה בכרטיסן בכעס, וענתה: "הוא נשאר איתי. אני שמרתי לו את החלון. כל החיים אני שמרתי לו. זה האיש שחיכיתי לו כל החיים, ואף אחד לא יעצור אותנו".

האווירה בקרון התחשמלה. פתאום כך, רומנטיקה, ועוד בין אישה מבוגרת ומשתומם צעיר עם תיק. אבל כנראה שהמשתומם לא נמשך פיזית אל הגברת. בחוסר חשק ציית ועבר לשבת על ידה, וברגע ששלחה יד אוהבת לעברו הוא פנה אל החלון, הפנה את אחוריו אליה, ונרדם. המבוגרת, וגם הכרטיסן, ובעצם כל מי שהיה שם, ראו את הצד האחורי של מכנסי הקורדרוי של המשתומם. הם היו חדשים, ותגית המידה והמחיר עדיין לא הוסרה מן המכנס. הכרטיסן התקרב מעט, לברר כמה שילם המשתומם על הקורדרוי, עשה תנועת ביטול, והמשיך הלאה.

בסופו של דבר, וזה שמעתי מהכרטיסן מספר שבועות אחרי, נערכה חתונה בין המשתומם והמבוגרת. שאלתי אותו: "ואיך היה?", והוא ענה: "נחמד. סולידי. הם הזמינו את כל הצוות מהרכבת, אפילו את המאבטחים. אבל לא נתנו בר אקטיבי". הוספתי וחקרתי: "ומתנה, מה הבאתם להם?", והוא ענה בגאווה: "מנוי חינם לשנה לקרון השמור. לשניהם".

 השאר תגובה או הערה

%d בלוגרים אהבו את זה: