נוב 072016
 

(רוטרדם, נובמבר 2016)

קרו לי מקרים בחיים בהם הרגשתי אסיר תודה על משהו וחיפשתי דרך להודות על כך. נכון, אני לא רגיל להודות על טוב שנופל בחלקי, בעיקר בגלל התחושה הטבעית שנוצרת, אחרי שהדבר הטוב כבר ברשותי, שממילא מגיע לי, אז מה יש כאן להודות. אלא שהפעם תפסתי את עצמי והחלטתי להודות. מה שמגיע מגיע.

נובמבר ברוטרדם, שזה סתיו, ובשבילי כמו חורף ישראלי לא קל. קר, הרבה גשם והרבה רוח, והכול אפור וקודר. אבל אני מנסה שלא להתלונן. אני רגוע בבית, והנהר זורם לו בשלווה מתחת לחלון, ועליו אניות ודוברות ארוכות ושטוחות המשייטות בדרכן מזרחה ומערבה. אני עסוק עכשיו בכול מיני דברים, כולל כמה מסמכים שאני צריך להגיש כאן בהולנד, בשביל להסדיר את השהות שלי. חלק מהמסמכים הדרושים ניתן לקבל מהקונסוליה הישראלית שלנו בבירת הולנד, האג. חצי שעת נסיעה מרוטרדם.

ואני יושב על כוס קפה, סיגריה שנייה בשביל להרגיע את עצמי עוד, ואני מצלצל לקונסוליה. לברר. כבר בדקתי באתר שאכן הקונסוליה פתוחה כרגע וזמינה לשיחות נכנסות. אז עשיתי אחת כזאת, וקיבלתי, כצפוי, תפריט מוקלט בטלפון שמסביר כל מיני דברים ומבקש להקיש משהו בתמורה. לא התעצבנתי. אני רגיל לזה מהארץ, וברור שגם כאן בהולנד הם כאלה. לדעתי, אפילו שלא חקרו את הנושא, קרוב לשליש מהפונים מתייאשים ומוותרים מראש הודות לתפריט הקולי. בכול מקום בעולם זה ככה.

אבל התפריט המוקלט של הקונסוליה היה אחר. קודם כל, הקול. ההודעה לא נערכה בקול מקצועי, של קריין או קריינית, אלא בקול אנושי, רהוט ונעים, שהעיד כי הדובר הוא אחד העובדים בקונסוליה. בן אדם בשר ודם, תארו לכם. והייתה לו המלצה מפתיעה: תפנו אלינו במייל. אנחנו נענה תוך זמן קצר.

כמובן שלא האמנתי. לא שהם משקרים, אבל ידוע שלא מקיימים הבטחות כאלה. אולי בשבוע הראשון, אחרי שהקליטו את ההמלצה, אבל אחרי זה מתעייפים וחוזרים לשגרה, דהיינו "השרת שלנו נפל ובגלל זה נמחקים לנו המיילים אז תבוא פיזית לקונסוליה" או משהו. עשיתי לעצמי עוד כוס קפה. נתתי לקפה שתי דקות להצטנן מעט, ובזמן הזה חשבתי למה לא, ננסה אותם במייל.

כתבתי מייל לקונסוליה, בהיר, קצר ומנומס, בעברית כמובן, ושלחתי. הדלקתי סיגריה נוספת, סיימתי את הקפה השני שלי, ובדקתי את הדואר הנכנס. סתם ככה, בשביל להתחיל את הספירה לאחור של הבעבוע הכול-כך מוכר. אבל לא הספקתי. כבר חיכתה לי תשובה מהקונסוליה. ברורה ומדויקת, וגם שהם שמחים לסייע, עם כל הפרטים להם אני זקוק. קראתי את המייל פעמיים, ושלוש, רק בשביל לוודא שזה קורה באמת.

אחרי שדיברתי עם עורך הדין שלי, הולנדי מאמסטרדם, זה שמטפל בהגשת הניירות כאן בהולנד, הבנתי שעליי לחזור וליצור קשר עם הקונסוליה. לא בטוח שמסמכים מסוימים שמגיעים דרך הקונסוליה יהיו קבילים, בגלל הדרישה לחותמת רשמית או משהו, אומר לי ההולנדי, ויתכן שאצטרך להגיע עד ירושלים ולהביא אותם באופן אישי. אז כתבתי עוד מייל.

והם ענו לי מהר. והרגיעו אותי שהכול בסדר ושאינני צריך לטרוח יותר מדי. בטח לא לטוס לירושלים בשביל החותמת שממילא הם נותנים. ואז סיפרתי לעורך-הדין שלי מה שאמרו, והוא ביקש לוודא עוד דבר אחד קטן, ושוב מייל לקונסוליה, ושוב מיד ענו לי.

אחרי הפעם הזאת כבר הפנמתי שמשהו כאן לא בסדר. כלומר, אולי כן בסדר אבל ממש לא הגיוני. אני פונה למשרד ממשלתי, במקרה מדובר בקונסוליה הישראלית בהולנד, והם עונים מיד, באופן אישי, במייל וללא שום בעיה. ואם אני מטריח אותם להמשך בירור, הם עדיין ממשיכים להיות בסדר. הם פשוט עושים את העבודה שלהם, ואפילו עושים אותה היטב, ובאופן חברי ונעים. משהו כאן לא בסדר, אני חושב.

ואני מביט החוצה מהחלון, ורואה איך הענן הגדול הזה שבא ממערב עוטף את העיר ואת הכול, והזרזיף שהתחיל אמש מתגבר לגשם זלעפות, והרוח הופכת לעוברים-ושבים את המטריות, ואני יודע שמזג האוויר הזה יישאר ככה עד אפריל הבא, גם ברוטרדם וגם בהאג, איפה שהקונסוליה, ואני אומר לעצמי תתפלא, אבל איזה עולם קודר ויפה עד מאוד.

 

 השאר תגובה או הערה

%d בלוגרים אהבו את זה: