נוב 082016
 

(רוטרדם, נובמבר 2016)

 

בוקר אחד בזמן האחרון התעוררתי חולה. לא משהו רציני, סתם שפעת או משהו, עם חום ובחילה וסיבה טובה מאוד שלא ללכת לעבודה. סיבה מצוינת, לא כמו בפעמים אחרות של היעדרות מעבודה, בהן עמוק בפנים לא ממש בטוחים שהמחלה, קשה ככל שתהיה, אכן מצדיקה היעדרות. אבל במקרה של הבוקר ההוא שהתעוררתי עם שפעת, כזו בדיוק הייתה ההרגשה שלי. אין סיכוי שאלך לעבודה במצבי.

וחוץ מזה, שבכלל אין לי עבודה. כבר הרבה זמן זה ככה, אבל התחושה של אותו בוקר הייתה כאילו אני אכן מועסק באיזה מקום עבודה, ואני חולה, ואני לא יכול להגיע. בתור עובד אחראי, אני צריך להודיע על כך למישהו. אני לא אחד כזה שלא ידווח ויתקע את המערכת. אלא שלא ידעתי למי בדיוק עליי לצלצל.

נכנסתי לאינטרנט וחיכיתי על אתר דף הבית עד שתצוץ פרסומת שתמלא את המסך. לקח כמה שניות והופיעה לה פרסומת לכל מיני אביזרים ופרזולים של קבוצת מפעלים גדולה מאוד. משווקים לכול העולם. צלצלתי אליהם. המזכירה, או פקידת הקבלה, הייתה מאוד נחמדה והיא מהר הסבירה שאין לי מה לדווח לה על המחלה אלא להיפך, חשוב שאדווח למחלקה. אמרתי לה שתיתן לי את משלוחים. שאלה איזה משלוחים, עניתי לה כללי-מרכז.

הם לא ענו במשלוחים. אז חזרתי לפקידת הטלפון והיא העבירה אותי לסדנה, אולי משם עושים משלוחים. דיברתי עם סתיו, לפי השם לא יודע, אבל לפי הקול כנראה בחור, והוא אמר שיעביר את ההודעה לשמשון, כרגע לא פה, שהוא האחראי על הסדנה אבל בקשר עם משלוחים כי יש להם אותו חדר-אוכל. שאלתי אם כולל גם משלוחים כללי-מרכז, אמר לי כל המשלוחים אותו חדר-אוכל. וגם לא בסדר, ככה סיכם סתיו, שאני מודיע ברגע האחרון שאני לא בא. לא פלא שמשלוחים מתעכבים. הודיתי לו וביקשתי שיחזיר אותי למרכזיה.

הטלפנית עדיין לא התייאשה ממני, ורק אמרה שבמקום להשאיר אותי על המתנה במשלוחים שלא עונים, עדיף שאצלצל לנייד של צבי, שהוא אחראי לוגיסטיקה והוא בעצם מפקח גם על הסדנה וגם על המשלוחים כל הארץ וגם על חומרי גלם. בזמן שהיא הכתיבה לי את הנייד של צבי כבר חייגתי אותו, היא עדיין על הקו, והודעה קולית של צבי שהוא בחופשה ושאם ממש צריכים אז נא להקיש קוד, ובאוזן השנייה ביקשתי וקיבלתי מהטלפנית את הקוד, זה משהו שבאחריותה, וניתקתי אותה והמתנתי על הנייד שצבי יענה.

שאלתי את צבי אם הוא רחוק בחופשה והוא אמר שלא ממש. בסביבות אילת. אמרתי לו שאני לא בא היום, בגלל מחלה, ואני חייב להודיע בשביל בין היתר לא לתקוע את משלוחים. צבי לא היה בטוח שהמקרה שלי כזה קריטי, מבחינת להפריע לו בחופשה, אבל הסברתי לו שלא הייתי מגיע אליו אלמלא משלוחים לא עונים, וגם שמשון לא יודעים איפה הוא, ולא פלא שנגמרים חומרי גלם ודברים לא זזים. ועכשיו שאני חולה חייבים ליידע מישהו בכיר. צבי הסכים איתי, גם בקשר לזה שהוא מישהו בכיר. הוא ביקש שאמתין על הקו ואז שמעתי אותו מרחוק מדבר עם איזו מישהי, אומר לה משהו כמו שהוא חייב לעלות דחוף לצפון ושלא תיקח את הסיפור ביניהם קשה מדיי, הוא בעצם די אוהב את אשתו, אפילו שגם איתה היה נחמד מאוד, אבל לא צריך לבנות על זה, והיא פורצת בבכי וצורחת עליו שהוא מפלצת, אלא שהוא לא מתרגש, הוא מודיע לה שהוא עולה צפונה מיד ברגע זה ושתירגע, ואז חזר אליי לטלפון ואמר לי שאשאר איתו בקשר, הוא יגיע למשרד עוד לפני סוף היום ולעזאזל החופשה.

הערכתי את צבי על הגישה שלו. גם ידעתי שבעוד חמש שעות לערך הוא כבר יהיה במשרד ואז אוכל לעדכן אותו על ההתפתחות במצבי. בינתיים הכנתי לי כוס תה, אכלתי איזה ביסקוויט והרגשתי השתפרה. עשיתי מקלחת ארוכה ויצאתי כמו חדש. בדקתי כמה דברים באינטרנט, צפיתי בשני פרקים של יס מיניסטר, ביניהם מדדתי חום וראיתי שעבר, הרתחתי קפה והדלקתי סיגריה, וזהו, אני מוכן. צלצלתי לצבי.

אכן, צבי כבר היה במשרד. הוא אמר "טוב שדיווחת לי וטוב שהגעתי הכי מהר שאפשר. אתה באמת חסר כי כלום לא זז במשלוחים. והסדנה עושים שביתה איטלקית."

אמרתי לו "אבל צבי, בסך הכול התקשרתי להודיע שאני חולה. אין מצב שאני אבוא. עם מה שיש לי, אפילו אני לא יכול להציל את משלוחים" ועוד אמרתי, בניסיון לעזור "מצידי שייקחו מישהו ממשלוחים צפון ויעבירו לכללי-מרכז. זה המקסימום שאני יכול לחשוב עליו. גם ככה לא משלמים לי דמי מחלה".

צבי הגיב מיד ואמר שאני חייב לדבר עם רינה מהכספים. מה זה לא משלמים דמי מחלה? עניתי לו שאני לא מדבר עם הכלבה הזאת, ושחוץ מזה רק מישהו בכיר, נניח הוא, יכול לתת לה הוראות.

"טוב, אני אדבר איתה. אפילו שגרשון יעשה מזה סיפור. לא נורא, תישאר בבית. ננסה להסתדר. משלוחים צפון אני לא סומך עליהם. רק איפה השמשון הזה לכל הרוחות? דרך אגב, אתה חולה במה?"

"אני חולה נפש", עניתי. נפלה שתיקה בינינו, והקו עדיין פתוח. אחרי שניות ארוכות הוא התעשת וביקש בלחש "תגיד את זה עוד פעם". חזרתי ואמרתי שוב. הוא שתק. אחרי זמן הוא שאל מאיפה אני ועניתי שאני מאזור המרכז. הוא שתק שוב. החלטתי לשבור את השתיקה וסיכמתי "צבי, אני לא הולך לספר כלום לאשתך. וגם לא לבוסים הגדולים, הרבה מעל גרשון, על הבלגן שרץ במחלקות הלוגיסטיות שלך. ועל חומרי הגלם שמזמן לא ספרו שם את המלאי וברור בדיוק למה, ולא על החופשה באילת שלקחת בלי רשות על חשבון המפעל. אני גם לא מצפה שתשלמו לי דמי מחלה. כלום אני לא רוצה ממך. רק חשוב לי שתבין שאני במצבי חייב לדווח למישהו על המחלה שלי, והפעם אתה עלית בגורל. זה לא דבר אישי, ואתה בסדר גמור. זה אני שלא בסדר".

כאן סיימנו את השיחה. לפחות כך חשבתי, כשסגרתי את הטלפון והלכתי להכין לי עוד כוס קפה. לא הספקתי. הטלפון צלצל ועל הקו היה, איך לא, צבי. הוא אמר: "עזוב מחלת נפש. לא מפחיד אותי. זה לא מדבק". הודיתי לו, אחרי הכול גם אני סבור כמוהו, והוא המשיך: "אז מה אתה אומר, אתה יכול בכול זאת להגיע? קח את חופשת המחלה שלך בשבוע הבא. אנחנו פשוט בלחץ נוראי, ושמשון לא פה, כנראה עוד פעם הלך להלוויה וכיבה את הטלפון".

 

 

  9 תגובות על “חופשת מחלה”

  1. ברור : אחרי דקת קריאה – אפריים קישהונט…אהבתי. אגב , עם הגעתו של לאונרד כהן האגדי לשדות הצייד הנצחיים , אין אפשרות לא להזכר בברכת הכוהנים שלך …אסוציאציה שעפה לי מייד !!!

  2. היי יוסי
    אני מחכה לספה שהזמנתי ועדיין לא הגיעה.
    אתה יכול לזרז?
    הרי אנחנו מכירים הרבה שנים וזו לא בעיה גדולה נכון?

  3. אהבתי. רציתי להגיד שחשתי ברוח קישונית מנשבת מהשורות אבל עודי הקדים אותי.

  4. נהדר. קישונטי להפליא. יוסיניו תמשיך לא לעבוד ,רק תכתוב.אם אתה רוצה להגביר את הקצב ,אני בעד. עודיניו.

  5. יוסי, פעם הבאה אתה יכול להתקשר אלי לדווח.

  6. חחח. חביב.
    בכל מקרה אם צבי לא עונה תבקש שיעבירו אותך לדונלד.

  7. אתה צודק, מחלת נפש לא מפחידה אותי. אנחנו הרי מוקפים בהם…
    חיבוק!

    • גלית – אם את רומזת למה שאני חושב שאת רומזת – אז תדעי לך שאת צודקת, אע"פ שלדעתי את טועה אם את מבינה את הרמז…

    • אומסי יקר, מזמן קבלתי …ולא קראתי את הקצרים שלך… ועכשיו לא מפסיק לצחוק …

 השאר תגובה או הערה

%d בלוגרים אהבו את זה: